מנורה החזקות בע"מ נ' דוידוב

פסק דין

זוהי תביעה לשיבוב הסכום אותו שילמה התובעת, חברת ביטוח, במסגרת פוליסה לביטוח רכב מקיף, למבוטחה כפיצוי ותמלוגי ביטוח על נזק שנגרם לרכב המבוטח באירוע של תאונת דרכים בה היה מעורב רכב נהוג בידי הנתבע.

על פי כתב התביעה , התאונה אירעה במושב צפריה ביום 5/4/09 , כאשר רכב מבוטח התובעת נסע באחד הרחובות של המושב , ותוך כדי כך מבוטח התובעת שנהג ברכב ראה לפניו רכב נהוג בידי הנתבע כאשר הוא נוסע לאחור . המבוטח צפר לנהג הנתבע , להזהירו , ואולם הנתבע המשיך בנסיעה עד שפגע בחזית רכבו של מבוטח התובעת .

הנתבע טען כי הוא לא נסע לאחרו בשום שלב, הוא נהג את רכבו קדימה , התקרב למקום בו בקש אדם לחצות את הכביש, ולכן הוא בלם עד כדי עצירה לאפשר את מעבר אותו אדם בכביש ואז נפגע רכבו מאחור .

מטעם התובעת העיד עד התביעה מר אליהו גואטה אשר מסר בעדותו שהוא נהג את הרכב במושב, והבחין ממרחק של 50-100 מטרים לפניו ברכב שנוסע לאחור, הוא מצפר לו , וזה לא הגיב ואז הוא עצר וצפר צפירה ממושכת ף, וגם זה א עזר ואז הרכב שלו נפגע בחזית מהחלק האחורי של רכב הנתבע .

כשנשאל עד התביעה מדוע הוא אל סטה בראותו את רכב הנתבע נוסע לאחרו הוא ענה , שלא היה בידו זמן, וחזר ואמר כי הוא צפר ואחר כך בלם וצפר צפירה ממושכת .

לגבי מיקום הנזקים ברכב המבוטח אישר העד כי הנזק הינו בפנס קדמי, סורג קדמי, וכיפוף מכסה מנוע , מה שמעיד על פגיעה חזיתית לרוחב כל חזית הרכב .

מטעם ההגנה העידו הנהג מר דוידוב יעקב שנהג ברכב של אביו הנתבע , ואחיו יצחק .

עד הגנה 1 מעיד שהוא נהג ברכב , לאט , עבר הולך רגל , עצר ואז נפגע מאחר ע"י רכב מבוטח התובעת, העד הכחיש בתוקף כי נסע לאחור , ואף הכחיש כי הוא שמע צפירות .

בניגוד לעדות עד התביעה כי עד ההגנה מסר לו כי הגיע למושב לצורך קניית ברזל, וטען כי הוא בכלל הגיע למושב כדי לקנות חציר לסוס. הכחיש כי "פספס" את המקום ממנו רצה לקנות את החציר, מה שגרם לו לנסוע לאחרו כדי להגיע למקום .

העד אף שלל כי הסתכל לאחור בזמן המכה, ואמר כי הוא הסתכל קדימה בגלל אדם שחצה את הכביש .

מטעם ההגנה העיד אף אחיו של עד ההגנה 1 , שאישר את דברי העד , ביחס לסיבת העצירה שלהם, סיבת ההגעה ליישוב, ואת יתר נסיבות אירוע התאונה .

לא מצאתי כל סתירה בדברי העדים בינם לבין עצמם .

הכרעה.

דרכם של החיים הם , כי ברוב המכריע של האירועים בהם נוצר מגע בין חזית רכב מסוים עם החלק האחורי ברכב שלפניו, קורה הדבר בגלל פגיעה מאחור של הרכב האחורי ברכב שלפניו . מעטים המקרים בהם מתרחשת תאונה בה נוסע הרכב הקדמי אחורה ופוגע בחזית הרכב שמאחוריו, ובמיוחד במקרים של נסיעה רציפה בכביש במהירות המותרת בכביש .

על כן דין הוא לקבוע כי מי שטוען כי יריבו נסע לאחור , בכביש ישר, בנסיעה שוטפת ורציפה , כגון במקרה שלפני, שיידרש להביא מידה גדולה יותר של ראיות על כך שכך אירעה התאונה . פגיעה מאחור של הרכב האחורי בחלק האחורי של הרכב הקדמי, על כן, היא הכלל , להיפך הא היוצא מן הכלל .

לטעמי התובעת לא עמדה בנטל הראיה המוגבר הדרוש ממנה , ולא הוכיחה כי התאונה אכן התרחשה כפי שנטען .

1- עד התביעה ראה את הרכב של הנתבע ממרחק של כ100 מטר לפניו ( כאן יש להעיר כי אומנם העד מסר 50-100 מטר , אך יש לקחת בחשבון דווקא את הנתון שהוא לטובת הנתבע ) . כאשר עד התביעה רואה רכב שנוסע לפניו לאחור , מרחק כה רב, אין זה סביר כי הוא ימשיך לנסוע באותו קו מקורי שלו, כאילו דבר לא קורה. ורק אחרי כברת דרך וכששני הרכבים מתקרבים , הוא יעצור ולא יעשה דבר מלבד לצפור לנהג הנוסע לאחור .

2- על פי גרסת עד התביעה , רכבו של הנתבע נסע לאחור , לא פחות מ 50 מטר , ( כי באותו זמן גם רכב מבוטח התובעת המשיך בנסיעה קדימה ) . יש לדרוש מאת התובע ראיות כבדות משקל , כדי להסביר מדוע יסע במרחק כה רב בנסיעה לאחור, במקום להסתובב ולחזור למקום שבחקירה הנגדית של עדי ההגנה נטען כי פספסו את המקום אליו רצו להגיע .

3- עד ההגנה 1, טען שלא ראה את רכבו של עד התביעה , כי הוא לא הסתכל אחורה , כי היה עסוק בהולך הרגל שעבר בכביש. דבריו סבירים בהחלט , כי כאשר נהג רואה לפניו הולך רגל החוצה את הכביש, הוא מתרכז בשאלה איך למנוע פגיעה בו . דבריו אלו של עד ההגנה 1, סבירים בהחלט .